פסק-דין בתיק ת"א 9912-06

1.         בפני בית המשפט תביעה לצו עשה, לענין הריסת בניה לא חוקית, וכן לפיצוי כספי בסך 100,000 ש"ח. במהלך ההליך הנתבעים 1 ו-2 קיבלו ליגליזציה לחלק מהבניה בלתי חוקית שבוצעה על ידם וחלק אחר הרסו. לאור זאת התובע הודיע שאינו מבקש יותר סעדים במישור התכנוני, וכן ויתר על תביעתו לענין הריסה. התובע עומד רק על התביעה הכספית.

2.         התובע מצד אחד, והנתבעים 1 ו-2 מצד שני (להלן: "הנתבעים"), הינם שכנים ברחוב החלוצים בנשר. בית הנתבעים ממוקם במס' 4, ובית התובע במספר 4א' (בית פנימי). הנתבעת 3 (להלן: "הועדה"), הינה הועדה המקומית לתכנון ולבניה האחראית על מרחב התכנון הרלוונטי.

3.         בין הצדדים התפתח סכסוך שכנים, בעקרו על רקע בניה בלתי חוקית שביצעו הנתבעים, הן לפני שהתובע רכש את ביתו בשנת 2003 והן לאחר מכן.

4.         בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים שכללו בין היתר:

            הליכים פלילים שיזמה הועדה  הן נגד הנתבעים והן, בשלב מסוים, נגד התובע; בקשות שונות של הנתבעים להתרי בניה וליגליזציה של בניה לא חוקית; התנגדויות; הליכים בפני ועדת הערר המחוזית; עתירות שונות לבית המשפט לעניינים מנהליים.

5.         בסופו של דבר המצב התכנוני התייצב בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בעתירות מנהליות הדדיות, של התובע מצד אחד ושל הנתבעים מצד שני, בעת"מ 43231-6-11 ועת"מ 16031-6-11, מיום 14.8.12, מפי כב' הש' רון סוקול. עקרי העובדות הרלוונטיות והמחלוקות בין הצדדים, פורטו בצורה ברורה בפסק דין זה.

            בקליפת האגוז יאמר שלנתבעים אושרה מרפסת שבנו בסמוך לגבול החלקות בין הצדדים, וכי הם נאלצו להרוס חדר שבנו תחתיו. בקשת הנתבעים לבנית ממ"ד, במקום החדר שנאלצו להרוס, נדחתה. הדיון בהליך זה עוכב פעם אחר פעם, עד לברור המצב התכנוני, שכאמור נקבע בפסק הדין הנ"ל.

6.         לטענת התובע הבניה הבלתי חוקית של הנתבעים גרמה להם לנזקים הבאים:

            א.        ירידת ערך ביתו;

ב.         מטרד ליחיד הנובע מהסתרת אויר, הסתרת שמש, פגיעה בפרטיותם (שכן ניתן לצפות ממנה לגינת ביתם); פגיעה בהנאה משימוש בגינה מהסיבות הנ"ל;

ג.         נזק שאינו ממוני, עקב עוגמת הנפש שנגרמה להם מביצוע הבניה הלא חוקית, וההליכים שנאלצו לנקוט בגינה.

            סה"כ התובע העריך את נזקיו בסכום של 100,000 ש"ח.

7.         לטענת התובע על הנתבעים לפצותו על נזקיו.

התובע טוען שגם על הועדה לפצותו על נזקיו. זאת מאחר ולא אכפה כראוי את חוקי התכנון והבניה נגד הנתבעים, לא פעלה באופן מספיק לנקוט נגדם בהליכים שונים, ולא דאגה  שהבניה הבלתי חוקית תהרס, גם לאחר שניתנו צווים שיפוטים המחייבים זאת. לפיכך יש, לשיטת התובע, לראות גם את הועדה כמי שגרמה לנזקיו.

8.         הנתבעים מכחישים את טענות התובע.

9.         הועדה טענה שפעלה במסגרת סמכותה כדין ואין נגדה עילת תביעה.

10.       הנתבעים טענו שאין עילה לחייבם לשלם לתובע פיצויים. הגם שביצעו עבודות בניה בניגוד לחוק, בסופו של יום על חלקם קיבלו היתר (ליגליזציה), וחלקם הרסו. כן טענו הנתבעים שהתובע קנה את ביתו בשנת 2003, כאשר עיקרה של הבניה הבלתי חוקית קיימת בשטח, הוא ידע את המצב לאשורו. ידע וקיבל. לשיטת הנתבעים גם התובע ביצע עבודות בניה בלתי חוקית ולכן הוא מנוע מלטעון בנושא זה נגדם. בנוסף הנתבעים הכחישו את טענת התובע לענין ירידת ערך ומטרד ליחיד.

דיון

ביחס לועדה